תקציר: תארו לעצמכם שהיה מוסלמי פורס את מחצלתו באמצע כביש סואן בישראל ומתפלל, כשהוא נותן לטור המכוניות להמתין. איך היינו מגיבים אז? כיוון שאיננו שייך לתנועת המחאה, אני מניח שהיה מסולק בברוטליות מהכביש, כדי להחזיר את סדר החיים למסלולו. במדינות המערב, המקרה החריג שתיארתי הופך לנורמה, שסיבותיה העיקריות הן יצירת כאוס מכוון, ובניית עוצמה לקראת ההשתלטות על המערב!

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר ראשון מתוך ארבעה העוסקים בקרב על המרחב הציבורי באירופה. המאמרים האחרים:

• פנחס יחזקאלי: מלחמת התרבות של אירופה. המאבק על הבורקה החיג'אב והניקאב.
• פנחס יחזקאלי: גם עשיית צרכים בפומבי היא מסתבר, מחאה!
• פנחס יחזקאלי: טינופת ברחובות היא כלי שליטה על המרחב האירופי!

*  *  *

אנחנו חיים בדו קיום יחסי במדינה מעורבת עם מיעוט מוסלמי גדול, הנדרש על פי אמונתו להתפלל חמש פעמים ביום בזמנים ספציפיים. נוהג זה הוא אחד מחמשת עמודי האסלאם, המהווים את היסוד לאמונתו ומנהגיו של המוסלמי. תפילות אלו הן פאג'ר (שחר), דהוהר (צהריים), אסר (אחר הצהריים), מג'ריב (שקיעה) ואישה (לילה).

על כן, כמו שאנחנו מקבלים ומבינים אנשים המניחים תפילין בפומבי - ואולי משום כך - התופעה של מוסלמים המתפללים בגנים ציבוריים ובשולי מדרכות אינה זרה לנו. יתרה מכך, אנחנו משתדלים לכבד זאת והמתפללים מצידם עושים זאת בדרך כלל במקומות שבהם הם זוכים לפרטיות יחסית, תוך מינימום הפרעה לשגרת החיים.

אבל תארו לעצמכם שהיה מוסלמי פורס את מחצלתו באמצע כביש סואן ומתפלל, כשהוא נותן לטור המכוניות להמתין. איך היינו מגיבים אז? כיוון שאיננו שייך לתנועת המחאה, אני מניח שהיה מסולק בברוטליות מהכביש, כדי להחזיר את סדר החיים למסלולו.

במדינות המערב, המקרה החריג שתיארתי הופך לנורמה. מוסלמים - יחידים וקבוצות - מתריסים נגד המערכת הקיימת ומתפללים במתכוון במקומות הומים, מתוך כוונה לשבש את סדר החיים. זוהי תופעה חברתית מרתקת ומטרידה מאוד, שניתן להסבירה דרך עדשות חברתיות, תרבותיות ודתיות שונות. 

במדינות המערב, המקרה החריג שתיארתי הופך לנורמה

אצל רובם - בוודאי אצל האליטות המנוונות של המערב - לא הוטמעו ההכרזות הגלויות של המוסלמים שפניהם להשתלט על המערב. 

רובנו כבר מכירים את החלוקה המוסלמית של העולם לדאר אל אסלאם (שטח החליפות האסלאמית, שהיא הצורה המדינית היחידה המותרת באסלאם) ולדאר אל חארב (בית המלחמה, שם שוכנת בין היתר אירופה). זה שטח מלחמת האמונה, שתסתיים רק כשהשטח יסופח לחליפות האסלאמית. בינתיים, הכל שם מותר ומופקר. הפקרות מוחלטת.

אנחנו כבר מכירים על בשרנו את חובתו העליונה של כל מוסלמי להילחם בדאר אל חרב על מנת להרחיב את דאר אל אסלאם. זה יסוד הג'יהאד. זה ייעודו. זו מלחמת קודש: דרך האל. "סביר אללה". אסורה שם הפסקת המלחמה. זו מלחמת נצח. לכן כל מנהיג מוסלמי שמנהל מלחמות נגד כופרים הוא הופך קדוש, כי הוא עוסק במהות. גם אם מוסלמי שונא להילחם, זו חובתו, אחרת יישרף בגיהינום. אבל אם יילחם וימות במלחמה, אז תזכה בגן עדן שהוא ממשי מאוד באסלאם.

המרחב הציבורי כזירה לסכסוכים חברתיים ולמאבק עוצמה

'המרחב הציבורי' הוא מושג מרכזי בסוציולוגיה, המתאר את האזורים הגאוגרפיים שבהם מתקיימת פעילות חברתית פתוחה ונגישה לכלל האוכלוסייה. הוגי דעות כמו הפילוסוף והסוציולוג המרקסיסטי הצרפתי, אנרי לפבר (Henri Lefebvre - 1991-1901; ראו תמונה למטה), טענו כי המרחב הציבורי אינו נייטרלי, אלא הוא תוצאה של מאבקי כוח על משאבים, גישה, ותפיסת המקום. מרחב זה משמש כזירה למאבקים בין קבוצות חברתיות שונות המבקשות לשלוט בו ולהשפיע על אופי השימוש בו. במקביל, תאוריות פוסט-קולוניאליות מצביעות על המאבק על המרחב הציבורי כחלק ממאבק רחב יותר על זהות ותרבות, במיוחד בהקשרים של מהגרים וקבוצות מוחלשות.

מהגרים אלו מביאים עימם תרבויות, ערכים ונורמות, השונים מהסביבה המקומית, ולעיתים קרובות נתקלים בקשיים באינטגרציה חברתית וכלכלית. בתוך הקשר זה, המרחב הציבורי הופך לזירת מאבק שבה מתקיימים מגעים יומיומיים בין אוכלוסיות מקומיות למהגרים. עבור חלק מהמהגרים, השתלטות על המרחב הציבורי יכולה להוות כלי לחיזוק הזהות התרבותית, להבטחת נוכחות, ולמימוש שליטה על סביבתם החדשה.

לא ניתן לנתק את בעיית השימוש בתפילה ברחוב של בודדים וקהלים, כאמצעי לשיבוש סדר החיים, מבעיות דומות המשמשות כלי שליטה על המרחב הציבורי, כמו: המאבק על הבורקה החיג'אב והניקאב, דרך השלטת טינופת ברחובות, וכלה בעשיית צרכים בפומבי ברחובות. כל אלה מרחיקים את ה'מקומיים' מרחובותיהם וגורמים להם להסתגר בחללים סגורים, ומ'שחררים' את המרחב הציבורי לידי המהגרים.

"זו הרב תרבותיות"... הפרוגרסיביים מקבלים את המצב הנוכחי בהבנה ובסלחנות

בינתיים, מקבלות זאת מדינות המערב בסלחנות. נביאי ה- WOKE הפרוגרסיביים דורשים להכיל את התופעות הללו, כחלק מהרב תרבותיות, המתחשבת בחשיבותם של פרקטיקות דתיות. לטענתם, זוהי תגובת נגד לדחיקה - הנתפסת או אמיתית - של המוסלמים מאוכלוסיית הרוב, ותביעת מקומה של הקהילה בתוך המרקם החברתי הרחב יותר. בדרך זו, מציג המיעוט המוסלמי את הנראות של קהילתו המקופחת בפני הרוב השולט. 

הפרוגרסיביים גורסים כי התנהגות זו הגיונית, בהיעדר מקום מספיק במסגדים או בחללי תפילה ייעודיים. כתוצאה מכך, מוסלמים נאלצים לפנות להתפלל בשטחים ציבוריים, כולל כבישים, פארקים וכיכרות, בעיקר במהלך אירועים איסלאמיים גדולים, כמו עיד אל-פיטר ועיד אל-אדחא. אז, מתקיימות תפילות קהילתיות גדולות, המצריכות לעתים קרובות שטחים פתוחים שיכולים להכיל מתפללים רבים. התכנסויות אלו עלולות לזלוג לרחובות ולשטחים ציבוריים בשל מספר המשתתפים הרב.

לכן, הבנה קבלת ההתנהגות הזו עשויה לחזק את הקשרים הקהילתיים, לאשר את הזהות הדתית של המוסלמים בעיני בני המערב, וליצור לכידות חברתית וכבוד לביטויים תרבותיים מגוונים. קידום דיאלוג והבנה הדדית יכול לעזור למתן קונפליקטים ולטפח חברה מכילה יותר.

הפרוגרסיביים מכירים גם בזכותם של המוסלמים כ'מיעוט מדוכא' לעשות בתפילה שימוש להתנגדות סמלית: תפילות פומביות עשויות לשמש גם כסוג של הפגנה שלווה, המדגישה את הנוכחות והזכויות של המוסלמים בחברה נתונה. היא יכולה להיות סוג של התנגדות או טענה לא אלימה נגד מדיניות או גישות הנתפסות כמדכאות או מפלות. זו יכולה להיות דרך עבור הקהילה המוסלמית לתבוע נראות והכרה.

אבל ניתן לראות ברשתות החברתיות שסבלנות האזרחים לשיבוש המכוון באורחות חייהם קטנה והולכת. התופעות הללו משבשות את התנועה ואת הפעילות היומיומית, ומובילות למתיחות עם הרשויות המקומיות והציבור הרחב. זה מעלה שאלות רבות לגבי איזון חירויות הדת עם הסדר והביטחון הציבורי.

"זה אקט של שליטה והתחלה של השתלטות!"...

בניגוד לפרוגרסיביים, חלק גדל והולך בציבור מקבל זאת בסבלנות קטנה והולכת, ותוצאות הבחירות לאיחוד האירופי משקפות זאת היטב. סבלנותם של רבים פוקעת. רבים מהם מבינים שזה הסיכוי האחרון של המערב לאמץ דגם של 'דמוקרטיה מתגוננת', שתחייב מהגרים מוסלמים בהצהרת נאמנות, ובהיטמעות במדינה. אם לא כן תישללנה זכויותיהם והם יגורשו. אחרת, הדמוקרטיה לא תשרוד עוד זמן רב...

ההתמודדות המוסדית עם התופעה

התמודדות מערכת האכיפה עם התופעה רחוקה צלהיות מספקת. למדינות שונות יש גישות משפטיות שונות לניהול פרקטיקות דתיות במרחבים ציבוריים. לחלק מהמדינות יש תקנות ברורות ואזורים ייעודיים לתפילות ציבוריות, בעוד שאחרות עשויות להיעדר הוראות כאלה, מה שמוביל לשימוש ספונטני בדרכים ובמרחבים ציבוריים. אבל חשוב לציין כי ההתרסה המוסלמית נמשכת, בלי קשר, בראש חוצות.

יש מדינות שיש להן תקנות האוסרות על תפילה בציבור ברחובות, במיוחד אם הן משבשות את הסדר הציבורי או את הפעילות היומיומית. ניתן למצוא תקנות אלו הן במדינות בעלות רוב מוסלמי והן במדינות שאינן בעלות רוב מוסלמי. הנה כמה דוגמאות:

בצרפת קיימים חוקי חילוניות (Laïcité) נוקשים, המפרידים בין דת לחיים ציבוריים. תפילות ציבוריות החוסמות את התנועה או משבשות את הסדר הציבורי כפופות לקנסות ולתביעה משפטית. בשנת 2011, אסרה ממשלת צרפת להתפלל ברחובות פריז ובערים אחרות. איסור זה בא כתגובה לחששות מהפרת הסדר הציבורי ומהצורך לשמור על חילוניות במרחב הציבורי. לצורך כך, סיפקה הממשלה סיפקה חללי תפילה רבים, כדי להכיל את המתפללים.

בבלגיה יש תקנות שמונעות ממפגשים ציבוריים, לרבות תפילות, חסימה של המרחבים הציבוריים ושיבוש את חיי היומיום. הרשויות מתערבות אם פעילות כזו גורמת להפרעה משמעותית. בחלק מהערים והעיריות בבלגיה יש תקנות מקומיות ספציפיות, המגבילות תפילות ציבוריות לאזורים מסוימים או דורשות אישורים להתכנסויות גדולות. ופעמים רבות מידי התקנות אינן נאכפות כלל, פן תואשמנה מערכות האכיפה באסלאמופוביה.

חוקי גרמניה בנושא אספות ציבוריות מחייבים אישורים להתכנסויות, שעלולות לחסום את המרחב הציבורי. תפילות ציבוריות שישבשו את התנועה או את הסדר הציבורי מחייבות לכאורה אישור מוקדם מהרשויות. לרשות מדינות ועיריות שונות במדינה עומדות תקנות נוספות בנוגע לשימוש בשטחים ציבוריים לפעילויות דתיות.

התקנות השוויצריות דורשות לעתים קרובות שכל התכנסויות ציבוריות, כולל דתיות, לא יחסמו את התנועה או ישבשו את הסדר הציבורי. בניגוד למדינות אירופאיות אחרות, הרשויות שם אכן מקפידות לאכוף כללים אלה כדי למנוע שיבושים. גם חוקים ייעודיים מקומיים מייעדים אזורים ספציפיים להתכנסויות דתיים, ואוסרים את השימוש בדרכים ציבוריות לפעילויות כאלה.

התמונה למטה: מדף הטוויטר של Poul Erik Andersen: גם קופנהאגן משתחווה לאללה

במדינות ערב, השלטונות מכירים את הפוטנציאל הנפיץ של התפילות ברחוב

לכן, כל סוגיית התפילה בחוץ מוסדרץ בדר"כ היטב, כדי לשמור על הסדר הציבורי:

בערב הסעודית, תפילות ציבוריות נפוצות, אבל באזורים ייעודיים להתכנסויות גדולות, וחללי תפילה מאורגנים.

בטורקיה קיימת הגבלה על תפילות פומביות החוסמות את התנועה ו/או את הסדר הציבורי. התכנסויות גדולות מתקיימות לרוב באזורים ייעודיים, כמו מסגדים או כיכרות ציבוריות.

סיכום

מוסלמים המתפללים בדרכים ראשיות ובמרחבים ציבוריים היא תופעה רבת פנים המושפעת ממחויבויות דתיות, דינמיקה חברתית-תרבותית, מצרכים מעשיים וממסגרות משפטיות. טיפול בנושא זה מצריך רגישות לחירויות הדת, מחויבות להרמוניה חברתית ופתרונות מעשיים הנותנים מענה לצרכי כל חברי הקהילה תוך שמירה על הסדר הציבורי ובטיחותו.

יחד עם זאת, התופעה הזו היום לובשת צביון לאומני מובהק, המחייב אכיפה ביד ברזל, רק שהפער בין הצורך למציאות רחוק מאוד. התוצאה, כאוס גדל והולך במרחב הציבורי.

וצריך לומר, הפגנות העוצמה הללו עושות את פעולתן. תעיד כמות המתאסלמים המצטרפים בהמוניהם לקבוצה החזקה החדשה!

נספח ראשון: בוקר טוב לונדון...

נספח שני: דנמרק אהובתי...

נספח שלישי: למה להתפלל על המדרכה כשאפשר על כבישי לונדון?

אגב, בקרוב אצלנו!

נספח רביעי בדף הטוויטר של RadioGenoa: אתם כבר יודעים למה הם מתפללים במסדרון הרכבת באמצע הנסיעה

• המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: התפילה, כאמצעי לשיבוש סדר החיים במערב.

נספח חמישי: די לראות את הסרטון הזה כדי להבין שצרפת אבודה...

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'מאבק העוצמה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה.
• אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם.
• אוסף המאמרים על 'מאבק העוצמה'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית.
• אוסף המאמרים על תנועת המחאה: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: ההיגיון הפרדוקסלי של לבישת הבורקה, החיג'אב והניקאב.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: גם עשיית צרכים בפומבי היא מסתבר, מחאה!
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: טינופת ברחובות היא כלי שליטה על המרחב האירופי!

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האסלאם על אירופה, ייצור ידע, 6/10/22.
• פנחס יחזקאלי (224), אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, ייצור ידע, 17/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על מאבק העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 29/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), תנועת המחאה. בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי: 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2024), גם עשיית צרכים בפומבי היא מסתבר, מחאה! ייצור ידע, 26/6/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), טינופת ברחובות היא כלי שליטה על המרחב האירופי! ייצור ידע, 9/9/24.